נולדנו לתוך מערכת טבע כיצורים נבדלים זה מזה. אנחנו גדלים ומתפתחים במערכת הטבע כיצורים שחושבים שהם מעל הטבע, מפתחים בעצמנו טבע אדם שהוא שונה ממערכת הטבע. אפשר אפילו להגדיר אותנו כהפוכים מהטבע. בטבע יש חוקיות של התחשבות הרמונית, האדם מחריג את עצמו מחוקיות זו וטועה לחשוב שהוא מעליה.
אני מתבוננת בגינתי, שתלנו בזמנו עץ לימון במרחק של כ-2 מטרים מתפוז סיני. השנים חלפו ושני העצים התפתחו, גדלו והרחיבו את נופם והתקרבו זה לזה עד לנקודה השקה ולא מעבר לזה. הם התרחבו בשלושה כיוונים שאינם הצד המשותף להם. בחלק המשיק הם הגיעו לקו של נוגע לא נוגע בעץ השכן ולא נכנסו זה לתחומו של זה. כאילו הם מכבדים זה את זה, לא נכנסים זה לתחום של זה, מאפשרים זה לזה לצמוח, להתרחב מבלי להיות גורם מפריע. אנחנו בני האדם, דוחפים את האף זה לענייניו של זה, לא מאפשרים זה לזה את מרחב ההתפתחות והצמיחה, מנסים לחבל זה בהתפתחות של זה כדי להיות יותר גדולים ונחשבים מהאחר.
אם נתבונן באנפית הבקר נראה סיוע ועבודה של שיתוף פעולה בינה לבין הבקר, השניים חיים בסימביוזה. אנפית הבקר ניזונה מהקרציות שעל גב הפרות ובו בזמן מסייעת לפרות להיפטר מהקרציות המוצצות את דמן. יש כאן עבודה של "win win situation". אנחנו, לעומת זאת, עד כמה אנחנו מוכנים לסייע זה לזה? גם במצבי רווח הדדי אנחנו לא משתפים פעולה. משמידים טונות של יבול רק כדי לא להוריד מחירים גם כשברור שאם יאפשרו לחקלאי למכור את הסחורה העודפת במחיר נמוך גם הוא ירוויח וגם אלה שידם אינה משגת לקנות לביתם שפע של פירות וירקות ירוויחו.
הטבע הוא המורה הטוב ביותר. נוכל נרוויח אם נשכיל להתבונן בו, ללמוד ממנו, להשתלב בהרמוניה שלו. לא להעמידנו מעליו, אלא לראותנו כחלק ממנו, חלק שצריך ללמוד ממנו את החוקיות שלו ולהתמסר לה. כך נוכל להתעלות למדרגת אנושיות גבוהה יותר.