החופש הגדול בגילאים היותר נמוכים הוא בעיקר כאב ראש להורים, השנה הוא מגיע אחרי רצף של סגרים, בידודים ושאר ירקות שרוקנו בעצם את שנת הלימודים מרוב התוכן שלה. המשפחה המורחבת מתגייסת ומנסים לעבור את יולי ואוגוסט עם זמן מסך מועט ככל שאפשר, שזה כמובן קרב אבוד מראש. ערן שיוביץ לימד אותי שאם עובדים על הגבלת מסך לאורך השנה אז בחופש אפשר לשחרר ועדיין זה יעשה במידה מסוימת, במיוחד אם יש לילדים סדר יום בסיסי.
התלמידים היותר גדולים, נניח בגיל התיכון, האם יש מה להציע להם במקום שינה עד אחרי הצהריים אחרי לילה של בינג' מול המסך התורן? כמובן שמומלץ לתת לתיכוניסטים זמן חופשי אחרי סיום שנת הלימודים אבל אחרי משהו כמו שבועיים אפשר לנסות להעביר אותם למסלול אחר, תרתי משמע.
לנוער בימינו יש בדרך כלל חשיפה מוגבלת לנופי הארץ, טיולים שנתיים הם ה-TOP של הפעילות שעושים בתחום הזה וגם הפעילות הזו התחילה להיות יותר ויותר "בורגנית" ובדרך כלל כוללת לינה בבתי מלון ומסלולים יחסית פושרים ולא מעניינים. החופש הגדול הוא זמן טוב להציע לנוער לקחת את הרב-קו ופשוט לשוטט בארץ בתחבורה הציבורית. כל הנופים והאתרים מופיעים בפירוט באינטרנט, כך שיש כאן הרפתקה על אש נמוכה כאשר המטיילים אף פעם לא באמת רחוקים מהבית.
מסלול מאד טוב הוא שביל ישראל, שמתחיל בדן ונגמר באילת ולאורך 1000 הקילומטר המפותלים שלו עוברים גם במדבר אמיתי וגם בתוך תל אביב. אלא שכאן לא מסתיימים היתרונות, יש בשביל אפשרות למפגש עם אנשים טובים, גם מטיילים אחרים וגם כאלה שגרים בנקודות שונות לאורך השביל ומספקים חברותא ועצות טובות. המסלול המלא כנראה קצת מוגזם לשלב הראשון, אבל השביל בטוח עובר לא רחוק מהבית שלכם ואפשר ללכת לאורך קטעים שנראים לכם מתאימים.
לא חשוב באיזה אפשרות הנוער יבחר, נסיעות בתחבורה ציבורית או הליכה בשבילים, הפעילות בתוך נופי הארץ תהיה תמיד חוויה מלמדת ומוצלחת היות ותהיה להם אפשרות לפגוש אנשים בני גילם ולהרגיש לזמן קצר הרפתקנים ומגלי ארצות. אז תקליקו בנייד "שבילי הליכה" ותתחילו במסעות!